עדיין קשה לתפוס כיצד בפרק זמן כל כך קצר, הצליח נגיף הקורונה לשנות את חיינו ואת חייהם של מליוני אנשים ברחבי העולם. עם זאת, בימים אלה, אנו נערכים לחזרה הדרגתית ומבוקרת לשגרה, אם כי אחרת מזו שהיינו מורגלים אליה. אחת השאלות המרכזיות שעולות היא לגבי פעילות גופנית בשטח ציבורי פתוח. דו"ח מחקרי מסקרן עצמאי שעקף את התהליך המדעי הסטנדרטי, ללא ביקורת עמיתים ועם תוצאות שזקוקות לאישוש, הפך ויראלי לאחר שצוות מדענים בלגי-הולנדי מצא כי כאשר אנו צועדים במהירות או רצים, האוויר סביבנו נע באופן שונה, והזהיר כי טיפות נשימה עשויות להגיע למרחק גדול יותר מ-2 מטרים במהלך אימון ריצה או רכיבת אופניים. לפיכך, החוקרים קוראים ל"ריחוק חברתי אווירודינמי", מונח אותו המציאו.
מחקרים קודמים הראו כי התפשטות הנגיף יכולה להתרחש ביעילות באמצעות רוק, לרוב בצורה של תרסיס טיפות זעירות – לעיתים קרובות בלתי נראות לעין בלתי מזוינת – שיכולות לשאת את הנגיף. אנשים עלולים להידבק על ידי שאיפת טיפות אלו, או על ידי מגע ידיים במשטח מזוהם ואז נגיעה בפנים. זו הסיבה שכחלק מאסטרטגיית הלחימה בנגיף קורונה, מדינות ברחבי העולם הכריזו על "ריחוק חברתי" של 1-2 מטרים. המהלך הקיצוני נחשב לחשוב ויעיל מכיוון שהצפי הוא שרוב הטיפות נופלות ומגיעות לרצפה ו/או מתאדות לפני שעברו מרחק זה. עם זאת, הריחוק החברתי הוגדר עבור אנשים שעומדים במקום ולא לקח בחשבון את ההשפעות הפוטנציאליות המתרחשות על ידי אנשים בתנועה כמו בעת הליכה מהירה, ריצה ורכיבה על אופניים.
חשוב לציין כי, המחקר שנערך על ידי ארבעה מהנדסים, הוא אווירודינמי באופיו ואינו מספק מסקנות וירולוגיות, רפואיות או אפידמיולוגיות, כגון, סיכון ההידבקות הקשור לריחוק חברתי מסוים או לחשיפה לנשימה טיפתית. המחקר לא בדק באופן ספציפי את חלקיקי נגיף הקורונה, או כיצד הם נישאים בטיפות נשימה בתנאי גוף חי. הוא גם לא מוכיח ואף לא רומז כי סיכוני ההידבקות עולים אם נמצא מולנו רץ מתנשף, אלא רק מתאר את האווירודינמיקה של חלקיקים נשימתיים.
(קרדיט: Blocken et al.,2020)
החוקרים, בראשותו של ברט בלוקן, פרופסור להנדסה אזרחית באוניברסיטת איינדהובן לטכנולוגיה בהולנד ובאוניברסיטה הקתולית של לוון בבלגיה, ביצעו הדמיית מחשב על הימצאות חלקיקי רוק של אנשים במהלך תנועה (הליכה וריצה) וזאת ממיקומים שונים (א' ליד ב', באלכסון ב' מאחורי א', וישירות ב' מאחורי א'). בדרך כלל דיגום מסוג זה משמש לשיפור רמת הביצועים של ספורטאים שכן השהייה בסידור הטורי בתוך שובל האוויר שנוצר – מה שמכונה ה'סְלִיפְּסְטְרִים' (slipstream) – היא יעילה מאוד. אך על פי המחקר, כשמדובר בנגיף קורונה, ההמלצה היא להישאר מחוצה לו.
פרופ' בלוקן פרסם בעבר מחקרים על פיזור מזהמים עירוניים בסביבות מרכזי ערים, כמו גם זרימה תרמודינמית סביב טורבינות רוח. לצורך מחקר זה הוא וצוותו הצליחו לגשת למנהרת הרוח באוניברסיטת איינדהובן כדי לבצע מדידות של זרימת האוויר סביב רצים ורוכבי אופניים בשלוש מהירויות: קצב הליכה רגיל, ריצה מהירה ורכיבת אופניים במהירות מתונה. הם גם בחנו את ההשפעות של אידוי טיפות נשימה, אם כי לא חישבו את מה שיקרה עם רוח צידית, קדמית או גבית. לאחר מכן שילבו את הנתונים עם מחקרים קיימים על התפשטות טיפות נשימה במהלך אימון. הבדיקות במנהרת הרוח הניבו מסקנה כי במקום ליצור קונוס רחב בצורת V, אזור הסכנה הפוטנציאלי עובר דווקא במורד השובל הצר מאחורי רצים ורוכבי אופניים. תיאורטית, אומר בלוקן, משמעות הדבר היא שמתאמנים יכולים להגביל את החשיפה שלהם עוד יותר על ידי הימנעות מסידור טורי לטובת סידור צידי או מדורג (אלכסוני) כדי להימנע מהשובל.
(קרדיט: Blocken et al.,2020)
תוצאות הבדיקה התגלו במספר אנימציות ואמצעים ויזואליים. ענן הטיפות שהותיר אחריו אדם ניכר בבירור. "אנשים שמתעטשים או משתעלים מפזרים טיפות בכוח גדול יותר, אך גם אנשים שרק נושמים ישאירו חלקיקים מאחור", אומר פרופסור בלוקן ומוסיף, "הנקודות האדומות בתמונה מייצגות את החלקיקים הגדולים ביותר. אלה יוצרים את הסיכוי הגבוה ביותר לזיהום אך גם נופלים מהר יותר. אבל כשעוברים בתוך הענן הזה הם עדיין יכולים לנחות על הבגדים שלך". בתנאי אימון המתקיים בסידור טורי ובהתאם לנתונים, החוקרים ממליצים על מרחק של:
- 5 מטרים עבור הליכה מהירה (4 קמ"ש),
- 10 מטרים עבור ריצה מהירה (14.4 קמ"ש),
- 20 מטרים עבור רכיבת אופניים מהירה (30 קמ"ש).
- אדם ב' נדרש לשמור על מרחק גדול יותר ככל שגדלה מהירותו של אדם א' שרץ לפניו.
(קרדיט: Blocken et al.,2020)
ממצאי המחקר התפרסמו בשבוע שעבר. פרופסור בלוקן שיתף את המידע תחילה בראיונות, באמצעות המדיה החברתית, ומאוחר יותר באתר המעבדה האוניברסיטאי שלו. לטענתו, החליטו הוא ושותפיו להעביר זאת כך משום שלדעתם זהו מידע חשוב בנושא בריאות הציבור, ולאור הדחיפות החליטו להוציא את הדברים במצבם הגולמי ובהמשך לפרסם אותם במסלול המקובל עבור מחקרים. בדו"ח הראשון, הצוות כינה את עבודתם "תרומה צנועה של מהנדסים/אווירודינמיקאים כדי לעזור מעט במאבק העולמי נגד מחלת הקורונה".
הסיפור התפשט במהירות וגרר אחריו ביקורת רבה, במיוחד ספקולציות עזות לגבי מידת הסבירות שחלקיקים אלו עלולים לגרום לתחלואה. בלוקן אומר שהדברים יצאו מעט מכלל שליטה, ושלא ציפה להתפרצות הסיקור התקשורתי. "הכוונה הייתה לעודד אנשים להיות מודעים יותר לכך שהם צריכים להיות קצת יותר בטוחים מבחינת המרחק," הוסיף. "אני לא אומר שאסור לך לצאת לרוץ ולהסתובב. אני מנסה לשדר את המסר ההפוך, לשמור מרחק בטוח מעבר למטר וחצי."
על אף שהמחקר לוקה במגבלות, ניתן להפיק ממנו מסקנה הגיונית שסוברת כי זהירות ושמירה על מרחק בטוח בימי מגיפה היא הנחייה הולמת גם בעת פעילות גופנית במרחב הציבורי.
תמונה ראשית: Mircea Iancu from Pixabay
מקור:
Towards aerodynamically equivalent COVID19 1.5 m social distancing for walking and running., B. Blocken 1,2, F. Malizia 2, T. van Druenen 1, T. Marchal 3, 2020
