אימהותנו הקדמוניות לא נצטרכו להרים משקולות בחדר הכושר כדי להתחזק בפלג הגוף העליון. בואו תראו למה יש לנשים פוטנציאל עצום לפתח כוח בזרועות, הרבה יותר ממה שאנחנו חושבות.
"המין החלש" היה אחד הסרטים הפופולריים ביותר בקולנוע הבריטי בשנת 1948. באותה ארץ ממש, 70 שנים מאוחר יותר, התפרסם מחקר מסקרן וראשון מסוגו שערך השוואה בין עצמות של נשים בתקופה הפרהיסטורית לבין נשים מודרניות חיות. בתקופת החקלאות המוקדמת לפני יותר מ-7,000 שנה, על אף שנשים עסקו במגוון רחב של פעילויות פיזיות אינטנסיביות שהיו חיוניות לחיי כפר, עד כה הן לא נבדקו ע"י מדענים.
חוקרים מהמחלקה לארכיאולוגיה של אוניברסיטת קיימברידג' באנגליה השוו את עצמותיהן של נשים ממרכז אירופה שחיו במהלך 6,000 השנים הראשונות של החקלאות (מתקופות חקלאיות ניאוליתיות מוקדמות ועד לקהילות חקלאיות בימי הביניים) עם אלה של ספורטאיות מודרניות. הממצאים מראים שלנשים מתקופות חקלאיות קדומות היו זרועות חזקות יותר מזרועותיהן של חותרות עילית ממועדון הספורט התחרותי המפורסם של אוניברסיטת קיימברידג' באנגליה. לדברי החוקרים, ממצאי המחקר מצביעים על עבודת כפיים מתישה שבוצעה על ידי נשים לאורך אלפי שנים.
תמונה עליונה: תנועות חוזרניות של הגפיים העליונות של נשים בחתירה. תמונה תחתונה: תנועות חוזרניות של הגפיים העליונות של נשים בחקלאות ידנית
החוקרים סבורים שהחוסן הפיזי העצום בזרועותיהן של נשים קדמוניות נרכש ככל הנראה בימים של טרום-מחרשות, באמצעות עיבוד הקרקע, חריש וקציר יבולים שהתבצעו בידיים, כמו גם טחינת התבואה במשך כחמש שעות ביום כדי להפיק קמח. המחקר החדש מציין שעבודת נשים סיפקה את הכוח המניע מאחורי התרחבות הכלכלות החקלאיות בעבר, וכי חקירות קודמות לא העריכו נכונה את עוצמת העבודה הידנית של נשים חקלאיות בתקופות פרהיסטוריות.
עצם היא רקמה חיה שמגיבה למאמצי שרירים ועומסים מכאניים על ידי שינוי צורה, עקמומיות, עובי וצפיפות לאורך זמן כדי להתאים לדרישות. עד כה, חקירות ביו-ארכיאולוגיות של התנהגות בזמן העתיק ניתחו את עצמות הנשים אך ורק באמצעות השוואה ישירה לאלה של גברים בני זמנן וגברים כיום. בשל גורמים הורמונליים וביולוגיים אחרים, עצמות הגבר עוברות בדרך כלל שינויים מהירים וניכרים יותר בתגובה למאמץ פיזי רגיל מאשר עצמות של נשים. על ידי ניתוח מאפייני העצם של נשים מודרניות חיות שהמאמץ הפיזי הרגיל שלהן ידוע, והשוואתם למאפיינים של עצמות עתיקות, חוקרים יכולים להתחיל להעריך טוב יותר כיצד השתנתה עוצמת השלד הנשי במשך הזמן, ולראות עד כמה עבודת הכפיים של נשים קדמוניות הייתה אינטנסיבית ומגוונת במשך אלפי שנים.
באמצעות סריקות CT, החוקרים בחנו חתכי רוחב של עצמות הזרוע העליונה (humerus) והשוקה (tibia) של 83 נשים בגילאים 19-43. הקבוצה כללה 17 חותרות, 11 שחקניות כדורגל ו-18 רצות שגויסו מקבוצות ומועדוני הספורט של אוניברסיטת קיימברידג', וכן 37 נשים שלא השתתפו בספורט מאורגן.
דגימות השלד הפרה-היסטוריות כללו נקבות מאוכלוסיות חקלאיות במרכז/דרום-מזרח אירופה על פני ארבע תקופות: התקופה הניאוליתית (מוקדמת; ~ 5300 עד 4600 לפנה"ס), תקופת הברונזה (מוקדמת ואמצעית; 2300 עד 1450 לפנה"ס), תקופת הברזל (מוקדמת עד המאוחרת; ~ 850 לפנה"ס – 100 לספירה) תקופת ימי הביניים (מוקדמת; 800 ~ 850 לספירה). מספרן של הנשים הקדמוניות שנדגמו נע בין 76 ל-90, תלוי איזו עצם נבדקה.
הנשים הניאוליתיות שנבדקו (חיו לפני כ 7400-7000 שנים) היו בעלות חוזק עצמות שוקה בדומה לחותרות המודרניות, אך עצמות הזרוע העליונה שלהן היו חזקות יותר ב-11%-16% בהשוואה לגודלן ביחס לחותרות, וכמעט 30% חזקות יותר מזרוע של סטודנטית ממוצעת בקיימברידג'.
הטעינה של הגפיים העליונות הייתה דומיננטית באופן דומה גם בקרב הנשים מתקופת הברונזה (לפני 4300-3500 שנה), עם עצמות זרוע עליונה חזקות יותר ב-9-13%, לעומת עצמות שוקה חלשות יותר ב-12% לעומת החותרות.
נמצא שהעצמות החזקות יותר היו עבות יותר, עם צפיפות עצם גבוהה יותר בנקודות מאמץ מרכזיות.
החוקרים טוענים שעד המחקר החדש, לא היה להם אומדן של עד כמה צריך לתרגל ביום כדי להתקרב אפילו לכוח הזרוע של נשים בחקלאות המוקדמת. הערכה זו מורכבת מלפחות ארבע עד חמש שעות של אימון יומי ואינטנסיבי של פלג הגוף העליון, כפי שמתרגלות החותרות מקיימברידג'.
החקלאות המוקדמת במרכז אירופה שיפרה בעיקר את כוח הזרוע הימנית של הנשים בעיקר בשל שעות של טחינה יומיומית של גרגרים באמצעות אבנים ניידות על לוחות אבן גדולים. פעולת הזרוע החוזרנית של השחזת האבנים הללו במשך שעות, עשויה הייתה להעמיס על עצמות הזרוע של הנשים באופן דומה לתנועת ההלוך ושוב של חתירה. עם זאת, החוקרים חושבים שעבודת הנשים לא הייתה מוגבלת למלאכה הזו בלבד, וסביר שהן נדרשו גם להביא מזון ומים עבור בעלי החיים במשק, להכין מזונות חלביים ובשריים, ולעבד עורות וצמר לבדים וביגוד. ההישתנות בהעמסת העצם שנמצאה אצל נשים פרהיסטוריות מלמדת על טווח רחב של התנהגויות שהתרחשו במהלך החקלאות המוקדמת. למעשה, אותו מגוון רחב של פעילויות מקשה על החוקרים לזהות חתימת התנהגות ספציפית אחת מסוימת שעולה משרידי העצמות שלהן.
הירידות בכוח הזרוע הימנית של נשים החלו לפני כ-1,500 שנה עם המצאת מטחנות התבואה שהופעלו באמצעות ידיות מסתובבות.
המחקר פורסם בכתב העת Science Advances, נובמבר, 2017.
מקורות:
http://advances.sciencemag.org/content/3/11/eaao3893
תמונה: wikimedia commons
