על פי נתוני ארגון הבריאות עולמי (WHO), חוסר פעילות גופנית מזוהה כיום כגורם הסיכון הרביעי המוביל לתמותה עולמית. רמות חוסר הפעילות הגופנית עולות במדינות רבות עם השלכות משמעותיות על שכיחותן של מחלות לא מדבקות (non-communicable diseases-NCDs) ועל הבריאות הכללית של האוכלוסייה ברחבי העולם.
מהן מחלות לא מדבקות?
מחלות לא מדבקות (NCDs), המכונות גם מחלות כרוניות, נוטות להיות להימשך לאורך זמן והן תוצאה של השילוב בין גורמים גנטיים, פיזיולוגיים, סביבתיים והתנהגותיים. הסוגים העיקריים של מחלות לא מדבקות הן מחלות לב וכלי דם (כגון, התקף לב ואירוע מוחי), סרטן, מחלות נשימה כרוניות (כגון, מחלת ריאות חסימתית כרונית ואסטמה) וסוכרת.
מחלות אלה מונעות על ידי כוחות הכוללים: צמיחה עירונית מהירה בלתי מתוכנן, גלובליזציה של אורח חיים לא בריא והזדקנות האוכלוסייה. תזונה לא בריאה וחוסר בפעילות גופנית עלולים להופיע אצל אנשים כיתר לחץ דם, עלייה ברמת הסוכר בדם, עליית השומנים בדם והשמנת יתר. אלה נקראים 'גורמי סיכון מטבוליים', אשר עלולים להוביל למחלות לב וכלי דם, המהוות את המחלה הלא-מדבקת המובילה מבחינת מקרי המוות בטרם עת.
משמעות הפעילות הגופנית על בריאות הציבור, המנדטים העולמיים ליישום שביצע ארגון הבריאות העולמי ביחס לקידום פעילות גופנית ומניעת מחלות לא מדבקות, והנחיות לאומיות מוגבלות בנושא פעילות גופנית לבריאות במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית, מבהירים את הצורך בפיתוח המלצות עולמיות העוסקות בקשרים בין התדירות, המשך, העצימות, סוג וכמות הפעילות הגופנית הכוללת הדרושה למניעת מחלות לא מדבקות.
חוסר פעילות גופנית הוא גורם סיכון מוביל למוות בטרם עת ממחלות לא מדבקות. לעומת זאת, פעילות גופנית קבועה קשורה לסיכון מופחת ללקות במחלות לב, אירוע מוחי, סוכרת וסרטן השד והמעי הגס, ולשיפור בריאות הנפש ואיכות החיים.
על פי הנתונים משנת 2010, ברחבי העולם 23% מהמבוגרים ו- 81% מהמתבגרים (בגילאי 11-17) אינם עומדים בהמלצות העולמיות לפעילות גופנית. שכיחות חוסר הפעילות הגופנית משתנה במידה ניכרת בתוך מדינות ובין אלה היא יכולה להגיע עד ל-80% בחלק מהאוכלוסיות הבוגרות. חוסר הפעילות עולה עם ההתפתחות הכלכלית, כתוצאה מהשפעת שינוי דפוסי התחבורה, השימוש בטכנולוגיה, עירוניות (אורבניזציה) וערכים תרבותיים.
יתרונות הפעילות הגופנית
המלצות ארגון הבריאות העולמי לפעילות גופנית לקידום הבריאות 2010
מושגים להגדרת הרמות המומלצות לפעילות הגופנית
רמות מומלצות של פעילות גופנית לקידום הבריאות לבני 5-17
לילדים וצעירים בגילאים אלו פעילות גופנית כוללת משחק (כגון, קלאס, קפיצה בחבל) משחקים אקטיביים (קליעות לסל, תופסת), פעילויות ספורט (כדורגל, כדורסל), שימוש באופניים כתחבורה, פעילויות פנאי אקטיביות (בגני שעשועים), שיעורי חינוך גופני או פעילות גופנית מתוכננת, במסגרת פעילות משפחתית אקטיבית, בית ספר, ופעילות פנאי קהילתית.
על מנת לשפר את סיבולת הלב-ריאה וכלי הדם וכוח השרירים, בריאות העצמות, סמנים ביולוגיים מטבוליים והופעת תסמינים של חרדה ודיכאון, מומלץ:
- ילדים וצעירים בני 5-17 צריכים לצבור לפחות 60 דקות של פעילות גופנית בעצימות נמרצת מדי יום.
- פעילות גופנית של יותר מ 60 דקות ביום תספק יתרונות בריאותיים נוספים.
- רוב הפעילות הגופנית היומית צריכה להיות אירובית. יש לשלב פעילויות בעצימות נמרצת, כולל פעילויות המחזקות שרירים ועצמות, לפחות 3 פעמים בשבוע.
רמות מומלצות של פעילות גופנית לקידום הבריאות לבני 18-64
עבור בוגרים בקבוצת גיל זו פעילות גופנית כוללת פעילות גופנית של בילוי או פנאי אקטיביים, ניידות ותעבורה פעילה (למשל, הליכה, שימוש במדרגות, או רכיבה על אופניים), תעסוקתית (עבודה פיזית כגון, דוורות, סבלות), מטלות בית, משחקים, ספורט או פעילות גופנית מתוכננת, בהקשר של פעילויות יום-יומיות (כגון, נשיאת שקיות קניות), פעילויות משפחתיות וקהילתיות.
על מנת לשפר את סיבולת הלב-ריאה וכלי הדם וכוח השרירים, בריאות העצמות, ולהפחית את הסיכון למחלות לא מדבקות, ודיכאון, מומלץ:
- בוגרים בגילאי 18–64 שנים צריכים לבצע לפחות 150 דקות של פעילות גופנית אירובית בעצימות בינונית במשך השבוע, או לבצע לפחות 75 דקות של פעילות גופנית אירובית בעצימות נמרצת במשך השבוע, או שילוב שווה ערך של פעילויות בעצימות בינונית ונמרצת.
- יש לבצע פעילות אירובית לפרקי זמן של 10 דקות לפחות.
- לקבלת יתרונות בריאותיים נוספים, בוגרים צריכים להגדיל את הפעילות הגופנית האירובית שלהם בעצימות בינונית ל-300 דקות בשבוע, או לעסוק ב-150 דקות של פעילות אירובית בעצימות נמרצת בשבוע, או שילוב שווה ערך של פעילות בעצימות בינונית ונמרצת.
- יש לבצע פעילויות לחיזוק השרירים (כגון, אימוני התנגדות), הכוללות את קבוצות השרירים העיקריות, פעמיים לפחות או יותר בשבוע.
רמות מומלצות של פעילות גופנית לקידום הבריאות לבני 65 ומעלה
עבור מבוגרים בקבוצת גיל זו פעילות גופנית כוללת פעילות גופנית בילוי או פנאי, ניידות ותעבורה פעילה (למשל, הליכה או רכיבה על אופניים), תעסוקתית (אם האדם עדיין עסוק בעבודה), משק בית, מטלות (כגון, קניות בסופרמרקט), משחק אקטיבי (עם הנכדים), משחקים (כגון, מטקות בים), ספורט או פעילות גופנית מתוכננת, במסגרת פעילויות יומיומיות, משפחתיות וקהילתיות.
על מנת לשפר את סיבולת הלב-ריאה וכלי הדם וכוח השרירים, בריאות העצמות, ולהפחית את הסיכון למחלות לא מדבקות, דיכאון וירידה קוגניטיבית, מומלץ:
- מבוגרים מגיל 65 ומעלה צריכים לבצע לפחות 150 דקות של פעילות גופנית אירובית בעצימות בינונית במשך השבוע, או לבצע לפחות 75 דקות של פעילות גופנית אירובית בעצימות נמרצת במשך השבוע, או שילוב שווה ערך של פעילות בעצימות בינונית ונמרצת.
- יש לבצע פעילות אירובית לפרקי זמן של 10 דקות לפחות.
- לקבלת יתרונות בריאותיים נוספים, מבוגרים מגיל 65 ומעלה צריכים להגדיל את הפעילות הגופנית האירובית שלהם בעצימות בינונית ל-300 דקות בשבוע, או לעסוק ב-150 דקות של פעילות אירובית בעצימות נמרצת בשבוע, או שילוב שווה ערך של פעילות בעצימות בינונית ונמרצת.
- מבוגרים בקבוצת גיל זו עם ניידות לקויה צריכים לבצע פעילות גופנית שלוש פעמים או יותר בשבוע כדי לשפר את שיווי המשקל ולמנוע נפילות.
- יש לבצע פעילויות לחיזוק השרירים (כגון, אימוני התנגדות), הכוללות את קבוצות השרירים העיקריות, פעמיים לפחות או יותר בשבוע.
- כאשר מבוגרים בקבוצת גיל זו אינם יכולים לבצע את הכמויות המומלצות של פעילות גופנית כתוצאה ממצבים בריאותיים, עליהם להיות פעילים גופנית ככל שיכולתם ומצבם מאפשרים.
בסך הכל, בכל קבוצות הגיל, היתרונות של יישום ההמלצות לעיל והיות האדם פעיל גופנית עולים על הנזקים. ברמה המומלצת של 150 דקות בשבוע של פעילות בעצימות בינונית, נראה כי שיעורי הפציעות בשלד ובשרירים הם נדירים. בגישה מבוססת אוכלוסייה, ראוי לעודד התחלה מתונה עם התקדמות הדרגתית לרמות פעילות גופניות גבוהות יותר על מנת להפחית את הסיכונים לפציעה.
מחקר חדש: פיזיותרפיסטים גילו חוסר חוסר ידע בהמלצות לפעילות גופנית של ארגון הבריאות העולמי
מאמר חדש (יולי 2019) שפרסמו חוקרים ישראלים ובו בוצע סקר שמטרתו הייתה להעריך את רמת הידע של ההנחיות לפעילות גופנית בשבוע של ארגון הבריאות העולמי בקרב פיזיותרפיסטים ישראלים, ולהעריך את רמת הידע של אלה ביחס לפיזיותרפיסטים במדינות אחרות.
מתוך 1413 פיזיותרפיסטים ישראלים שקיבלו את הסקר, 1062 (75%) השלימו אותו, המהווה 16.4% מכלל 6450 הפיזיותרפיסטים המורשים בישראל.
תוצאות
רק 6.8% מבין פיזיותרפיסטים היו מודעים לרמה המומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי לגבי פעילות גופנית במבוגרים, ורק 4% היו בקיאים בהמלצות לנוער מתבגר.
פיזיותרפיסטים מתחילים (5> שנות ניסיון) ידעו באופן משמעותי יותר על המלצות הארגון הבריאות העולמי למבוגרים בלבד (P <0,05) בהשוואה לפיזיותרפיסטים הבכירים יותר.
תשעה מכל עשרה (90%) פיזיותרפיסטים מנהלים שיחות שגרתיות על פעילות גופנית, 83.5% מפנים לתמיכה לגבי פעילות גופנית למקום אחר, ו- 70.5% מספקים בעצמם התערבות קצרה עבורפעילות גופנית.
החסמים העיקריים לקידום הפעילות הגופנית היו (1) האמונה שקידום החשיבות של פעילות גופנית לא ישנה את התנהגות המטופלים, (2) חוסר זמן ו- (3) תפיסה של חוסר כישורים בייעוץ לשינוי התנהגותי של מטופלים.
מסקנות
לפיזיותרפיסטים ישראלים יש ידע לקוי בהמלצות לפעילות גופנית של ארגון הבריאות העולמי למבוגרים ומתבגרים. חוסר ידע בקרב פיזיותרפיסטים בנושא ההמלצות לפעילות גופנית של ארגון הבריאות העולמי הוא בעיה עולמית חוזרת הדורשת התייחסות מיידית.
תמונות: Dreamstime, WHO
מקורות:
Global Recommendations on Physical Activity for Health. WHO Library Cataloguing-in-Publication Data, WHO 2010
Centers for Disease Control and Prevention
Physiotherapists lack knowledge of the WHO physical activity guidelines. A local or a global problem? Tomer Yona, Noa Ben Ami, Michal Azmon, Asaf Weisman,Naama Keshet, 2019
