חוקרים מאוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס, קליפורניה, הוכיחו לראשונה במחקר מ2013 שחיידקים הנצרכים באמצעות מזונות יכולים להשפיע על תפקוד המוח בבני אדם. הם מצאו כי נשים בריאות שצרכו חיידקים פרוביוטיים מועילים באופן קבוע דרך אכילת יוגורט הציגו שינוי בתפקודי המוח, במצב מנוחה ובתגובה למשימות של תגובתיות רגשית בהשוואה לקבוצות ביקורת. המחקר כלל 36 נשים בגילאי 18-55, שצרכו שני גביעי יוגורט ביום למשך 4 שבועות.

הגילוי כי שינוי הסביבה החיידקית במעיים, או המיקרוביום, יכול להשפיע על המוח נושא השלכות משמעותיות לגבי מחקר עתידי שיכול לסלול את הדרך לכיוון התערבויות תזונתיות או תרופתיות כדי לשפר את תפקוד המוח, אמרו החוקרים.

"לרבים מאיתנו יש גביע יוגורט במקרר כי אנחנו נהנים מהטעם, בגלל הסידן, או כי אנחנו מאמינים שאולי הוא ישפר את הבריאות שלנו בדרכים אחרות", אמרה ד"ר קירסטן טיליש, המחברת הראשית של המחקר. "הממצאים שלנו מצביעים על כך שרכיב מסוים ביוגורט עשוי למעשה לשנות את הדרך בה המוח מגיב לסביבה. כשאנו מביאים בחשבון את ההשלכות של מחקר זה, האמרות הישנות של 'אתה עשוי ממה שאתה אוכל', ו'תחושות בטן', מקבלות משמעות חדשה.

חוקרים יודעים כי המוח שולח אותות אל המעיים, ואלה מסבירים מדוע דחק ורגשות אחרים עשויים לתרום למיחושים במערכת העיכול. מחקר זה מוכיח מה שעד כה נראה רק בחיות מעבדה: שאותות נשלחים גם בכיוון ההפוך, כלומר, מהמעיים חזרה אל המוח.

"פעם אחר פעם אנו שומעים ממטופלים שהם אף פעם לא הרגישו מדוכאים או חרדים עד שהתחילו לחוש בעיות במערכת העיכול", מציינת טיליש. "המחקר שלנו מראה כי הקשר בטן-מוח הוא רחוב דו-סטרי".

סריקות בהדמיית תהודה מגנטית תפקודית (fMRI) שנערכו לפני ואחרי ארבעת שבועות המחקר בחנו את מוח הנשים. החוקרים מצאו כי, הנשים שצרכו יוגורט פרוביוטי הראו ירידה בפעילות האינסולה – איזור במוח המעבד ומשלב תחושות גוף פנימיות, כמו אלה מהבטן – וגם בפעילות הקורטקס הסומטוסנסורי, כלומר, קליפת המוח של תחושות הגוף, במהלך המשימה שבדקה תגובתיות רגשית. יתר על כן, בתגובה למשימה זו, הנשים הראו ירידה במעורבותה של רשת נרחבת במוח הכוללת אזורים קשורים של רגש, קוגניציה וחוש. הנשים בשתי קבוצות הביקורת האחרות הראו פעילות יציבה או מוגברת ברשת זו.

במהלך סריקת המוח במצב מנוחה, הנשים שצרכו פרוביוטיקה הראו קישוריות גדולה בין אזור מפתח בגזע מוח המכונה חומר אפור מרכזי, או periaqueductal grey) PAG) לבין אזורים הקשורים לקוגניציה בקליפת המוח הקדם מצחית. הPAG מעורב בתפקודים נוירוביולוגיים הכוללים, אפנון של כאב, חרדה והתנהגות הקשורה במין. לעומת זאת, הנשים שלא אכלו יוגורט, אלא מוצר דומה, הראו קישוריות גדולה של הPAG לאזורים הקשורים לרגש ותחושה, ואילו הקבוצה שצרכה מוצר חלב שאינו פרוביוטי הראתה תוצאות ביניים.

החוקרים הופתעו לגלות כי ניתן לראות את השפעות המוח באזורי מוח רבים, כולל אלה המעורבים בעיבוד חושי אשר משפיע על כאב כרוני ולא רק הקשורים לרגש.

הידיעה כי אותות נשלחים מהמעי אל המוח וכי הם יכולים להיות מווסתים על ידי שינוי תזונתי עשויה להוביל להרחבת המחקר ולמציאת אסטרטגיות חדשות כדי למנוע או לטפל בהפרעות עיכול ובבעיות נפשיות ונוירולוגיות, אמר פרופסור אמראן מאייר, המחבר הבכיר של המחקר.

"ישנם מחקרים המראים כי מה שאנחנו אוכלים עשוי לשנות את ההרכב והתוצרים של אוכלוסיית חיידקי המעיים – בפרט, אנו רואים שאצל אנשים עם צריכה גבוהה של ירקות ומאכלים עתירי סיבים יש הרכב חיידקים שונה או, סביבת בטן שונה, לעומת אנשים שאוכלים דיאטה מערבית טיפוסית יותר העשירה בשומן ופחמימות", אמר מאייר. "עכשיו אנו יודעים כי זה משפיע לא רק על המטבוליזם אלא גם על התפקוד המוחי".

מאייר מציין כי חוקרים אחרים לומדים את היתרונות הפוטנציאליים של סוגי פרוביוטיקה מסוימים הנמצאים ביוגורט לגבי תסמינים של מצבי רוח כגון, חרדה. לדבריו, ניתן להפיק תועלת גם מאסטרטגיות תזונתיות אחרות.

באמצעות ההוכחה של השפעות הפרוביוטיקה על המוח, המחקר מעלה גם את השאלה האם טיפול חוזר ונשנה באנטיביוטיקה עשוי להשפיע על המוח, כפי שכמה חוקרים סבורים. אנטיביוטיקה נמצאת בשימוש נרחב בבתי חולים, ביחידות לטיפול נמרץ בילודים, ובמחלקות לזיהומים בדרכי הנשימה בילדים. דיכוי כזה של המקרוביום עלול לשאת השלכות ארוכות טווח על התפתחות המוח.

ככל שנבין את המורכבות של אוכלוסיית חיידקי המעיים והשפעתה על המוח בצורה טובה יותר, כך חוקרים יוכלו למצוא דרכים כדי לתמרן את תוכן המעיים לטיפול בתסמונות כאב כרוני כגון, פיברומיאלגיה, או מחלות אחרות הקשורות במוח, לרבות, באופן פוטנציאלי, פרקינסון, אלצהיימר ואוטיזם.

 

תמונה: pixabay

מקורות:

  1. ucla.edu/releases
  2. Consumption of fermented milk product with probiotic modulates brain activity, Tillisch et al., 2013, https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23474283