מדעני מוח באוניברסיטת פיטסבורג, פנסילבניה, ארה"ב, זיהו את הרשתות העצביות המחברות את קליפת המוח (הקורטקס המוחי) עם לשד יותרת הכליה (לשד האדרנל) – החלק הפנימי של בלוטת יותרת הכליה, הממוקמת מעל כל כליה ואחראית לתגובה המהירה של הגוף במצבי דחק (תגובת "הילחם או ברח").
ממצאים אלה, שפורסמו המהדורה המוקדמת המקוונת של כתב העת PNAS של האקדמיה הלאומית למדעים, מספקת ראיות לבסיס העצבי של הקשר בין גוף לנפש. בנוסף, הממצאים שופכים אור חדש על האופן בו דחק, דיכאון ומצבי נפש אחרים יכולים לשנות את תפקוד האיברים, ומראים כי קיים בסיס אנטומי אמיתי עבור מחלות פסיכוסומטיות.
על פי דר' פיטר סטריק, החוקר הבכיר, ראש החוג לנוירוביולוגיה והמנהל המדעי של מכון המוח באוניברסיטת פיטסבורג, המחקר מזהה גם מצע עצבי מוחשי שעשוי להסביר מדוע מדיטציה ואימונים מסוימים כגון, יוגה ופילאטיס יכולים להועיל כל כך בויסות תגובות הגוף למצבי דחק פיזי, מנטלי ורגשי.
כדי להבין יותר לעומק, נתמקד לרגע באנטומיה..
בלוטות יוֹתֶרֶת הַכִּלְיָה (בלוטות האדרנל), הן זוג בלוטות אנדוקריניות הממוקמות על המשטח העליון של כל כליה. בלוטות יותרת הכליה מווסתות את האיזון של תפקודים רבים בגוף האדם על ידי הפרשת ההורמונים: קורטיזול ואדרנלין (או אפינפרין). לכל בלוטה שני חלקים: הקליפה (הקורטקס) – בעלת גוון צהבהב, המתקבל עקב כמות גדולה של כולסטרול בחלק זה, והליבה (המדולה) – בצבע אדום כהה או אפור. הליבה חיונית לחיי האדם. תאי כרומפין של הליבה מגורים על ידי מערכת העצבים הסימפתטית ומייצרים בעיקר אדרנלין (85%), נוראדרנלין ודופמין כדי להתמודד עם מצבי דחק נפשי או גופני.
בתרשים: הורמונים שונים המיוצרים באזורים שונים של הקליפה והליבה של בלוטת יותרת הכליה (אדרנל) (credit: Regents of University of Michigan Medical School)
ובחזרה למחקר..
למה חשוב לדעת אילו אזורים בקליפת המוח משפיעים על לשד יותרת הכליה?
בניסויים שערכו עם קופים, המדענים עקבו אחר המעגלים העצביים המקשרים אזורים בקליפת המוח עם לשד יותרת הכליה, בשיטת מעקב ייחודית המערבת את וירוס הכלבת (rabies virus). גישה זו מסוגלת לחשוף שרשראות ארוכות של נוירונים מחוברים.
עוד תוצאה מפתיעה של המחקר הייתה כי אזורים מוטוריים בקליפת המוח, אשר מעורבים בתכנון וביצוע של תנועה, מספקים קלט משמעותי ללשד יותרת הכליה. אחד האזורים הללו הוא חלק מקליפת המוח המוטורית הראשונית שאחראית לבקרת התנועה והיציבה של הגוף הצירי (שרירי ליבה). קלט זה אל לשד יותרת הכליה עשוי להסביר מדוע תרגילים לחיזוק שרירי הליבה כל כך מועילים בויסות התגובות לדחק.
המחקר חשף בנוסף כי האזורים בקליפת המוח הפעילים כאשר אנו חשים קונפליקט פנימי, או מודעים כי עשינו טעות, הם מקור להשפעה על לשד יותרת הכליה. לפי דברי ד"ר סטריק, " תצפית זו מעלה את האפשרות כי פעילות באזורים הללו בקליפת המוח כשאתה מדמיין מחדש את השגיאה שעשית, או מכה על חטא בעבור טעות שבצעת, או חושב על אירוע טראומטי, מתבטא באותות שיורדים אל לשד יותרת הכליה ומשפיעים עליה באותו אופן בדיוק כמו האירוע עצמו".
לממצאים אנטומיים אלה יש ולוונטיות עבור טיפולים במצבי דחק פוסט-טראומטיים.
הקשרים נוספים עם לשד יותרת הכליה התגלו באזורים בקליפת המוח אשר פעילים במהלך מדיטצית מודעות קשובה (mindful mediation) וכן אזורים המציגים שינויים כתוצאה מהפרעת דיכאון דו קוטבית (bipolar familial depression). "אחת הדרכים לסכם את תוצאות המחקר שלנו היא שיתכן וחשפנו את הקישוריות העצבית (connectome) של דחק ודיכאון", אומר סטריק.
ככלל, תוצאות אלו מצביעות על כך שקיימים מעגלים המקשרים תנועה, קוגניציה ורגש לתפקוד לשד יותרת הכליה ולמערכת הבקרה של דחק. מעגלים אלה עשויים לתווך את ההשפעות של מצבי נפש כגון, דחק כרוני ודיכאון על תפקוד האיברים ובכך לספק מצע עצבי מוחשי עבור מחלות פסיכוסומטיות.
מחקר זה מומן על ידי משרד הבריאות האמריקאי (NIH) ומשרד הבריאות של פנסילבניה.
תרגום תקציר המחקר:
אזורים מוטוריים, קוגניטיביים ורגשיים של קליפת המוח משפיעים על לשד יותרת הכליה (Dum et al.,2016)
הרפואה המודרנית התייחסה בדרך כלל בחשדנות לרעיון של מחלה "פסיכוסומטית". השקפה זו התעוררה בחלקה מכיון שלא היה ידוע על רשתות עצביות הקשורות באופן מושגי לקליפת המוח (הקורטקס המוחי), המשפיעות על מערכות אוטונומיות ואנדוקריניות אשר שולטות באיברים פנימיים. במחקר הנוכחי, השתמשנו בתעבורה טרנס-עצבית (transneuronal) של וירוס הכלבת על מנת לזהות את האזורים בקליפת המוח של פרימטים המתקשרים באמצעות קשרים מולטי-סינפטיים (multisynaptic) עם מפעיל מרכזי של מערכת העצבים הסימפתטית, לשד יותרת הכליה.
אנו מראים כי לשתי רשתות עצביות נרחבות בקליפת המוח יש גישה ללשד יותרת הכליה:
הרשת הראשונה, הגדולה יותר, מכסה את כל האזורים המוטוריים (קורטקס מוטורי) בקליפת המוח באונה המצחית (הפרונטלית) וחלקים מקליפת המוח החושית-תנועתית (קורטקס סנסומוטורי). מרכיב מרכזי של רשת זו מקורו באזור המוטורי המשלים ובאזורים המוטוריים של קליפת הסינגולט (cingulate) על הקיר המדיאלי של האונה. האזורים הללו בקליפת המוח מעורבים בכל ההיבטים של השליטה בתנועה (skeletomotor) החל מהבחירה בתגובה ועד להכנת התנועה וביצוע התנועה.
הרשת השנייה, הקטנה יותר, מקורה באזורים של קליפת המוח הקדם-מצחית המדיאלית (קורטקס פרי-פרונטלי), כולל תרומה גדולה מאזורי pregenual ו subgenual של קליפת הסינגולט הקדמי. האזורים הללו בקליפת המוח מעורבים בהיבטים מסדר גבוה יותר של קוגניציה ורגש (higher-order).
מסקנת המחקר:
תוצאות אלו מצביעות כי קיימים מעגלים מולטי-סינפטיים ספציפיים המקשרים תנועה, קוגניציה ורגש עם תפקוד לשד בלוטת יותרת הכליה. מעגלים אלה עשויים לתווך את ההשפעות של מצבים פנימיים כגון, דחק כרוני ודיכאון על תפקוד איברים, ובכך, לספק מצע עצבי ממשי עבור מחלות פסיכוסומטיות מסוימות.
תמונות: dreamstime
מקורות:
- Kurzweil New – kurzweilai.net
- Wikipedia
- Richard P. Dum, David J. Levinthal, and Peter L. Strick. Motor, cognitive, and affective areas of the cerebral cortex influence the adrenal medulla. PNAS 2016 ; published ahead of print August 15, 2016, doi:10.1073/pnas.1605044113
