אם תחפשו את צרוף המילים "myofascial restrictions" ("הגבלות מיופאשיאליות") במנוע החיפוש האקדמי של pubmed, לא תמצאו כלום. למה? כי לא הוכח שיש כאלה.. לעומת זאת, ברחבי הרשת הצרוף הזה נפוץ עד כדי הופעה ככתובת לאתרי טיפול למיניהם שכן, בשנים האחרונות בעיות שונות שאנשים חווים בטווחי התנועה שלהם (movement restrictions), תחושות של כאב ונוקשות בשרירים (feeling stiff) התחברו להן ביחד והן מיוחסות לחשוד מיידי בשם פאשיה, ובאופן ספציפי: הגבלות, הידבקויות, התייבשות, טריגר פוינטס (הכל, לכאורה) של רקמות חיבור פאשיאליות רכות, ובמיוחד אלה הקשורות לשרירים, המיו-פאשיה. מציאות הזויה שבה מסגרות טיפול ואימון רציניות שבונות על קיומן של הגבלות מיופאשיאליות לא עוצרות כדי להודות באמת. מדוע? כי הבורות הציבורית גדולה וכי זה שיווקי ורווחי.
עיסוי עצמי באמצעות גלילים (foam rolling) ואביזרים אחרים כגון, מערוך עיסוי וכדורי טניס, מתואר לעתים קרובות כטכניקה לשחרור מיופאשיאלי עצמי.
חיפוש ב pubmed מעלה כ-150 מחקרים מתחומי מדעי האימון והשיקום הגופני שנעשו עד כה לגבי השימוש באביזרים אלה שנמצאו כמגדילים את טווח התנועה (ROM), מפחיתים תחושות כאב בשרירים, מקדמים התאוששות מנזק לשרירים כתוצאה מאימון (exercise induced muscle damage) ומשפרים ביצועים.
פרופסור דויד בהם (David Behm) מאוניברסיטת ממוריאל בקנדה, אחד החוקרים המובילים בעולם לגבי ההשפעות של עיסוי עצמי באמצעות אביזרים על הבטים כגון, סף כאב, טווחי תנועה, שיפור הביצועים בספורט והתאוששות מאימונים, וד"ר יאן ווילקה (Jan Wilke), מדען מהמחלקה לרפואת ספורט, אוניברסיטת גטה, פרנקפורט, גרמניה, שחקר את הרכבות האנטומיות, פרסמו סקירה ובה הם מציינים:
- מנגנונים כגון, השפעות גלובליות של העיסוי (על הגוף כולו) על טונוס השריר בעקבות שינויים במערכת הפרסימפתטית, רפלקסים והסבילות לכאב עשויים להיות בעלי השפעה גדולה יותר על השיפורים בטווח התנועה והרגישות לתחושות של כאב ונוקשות מאשר שינויים קצרי מועד ברקמות פאשיה.
- אין מספיק ראיות כדי לתמוך בטענה שהמנגנוi העיקרי בבסיס העיסוי העצמי עם גלילים ואביזרים דומים אחרים הוא שחרור של מגבלות מיופאשיאליות, ולכן התיוג שמגדיר אותם כ"מכשירים לשחרור מיופאשיאלי עצמי" עלול להיות מטעה (!).
תמונה: dreamstime
מקור:
Do Self‑Myofascial Release Devices Release Myofascia? Rolling Mechanisms: A Narrative Review. David G. Behm & Jan Wilke, 2019
