תקופת החגים היא תקופת נסיעות עמוסה לא פחות מהחופש הגדול. רובנו מכירים את החוויה של טיסה לחו"ל קצרה או ארוכה בישיבה צמודה למדי ליד אדם זר. אוטובוסים ורכבות הם אמצעי תחבורה ציבורי שגרתי לאלפי אנשים גם כן, כמובן. אנחנו עומדים בתורים, יושבים בחדרי המתנה, אוכלים בקפיטריות במכללות וכיוב', וכך מוצאים את עצמנו לעיתים קרובות בסמיכות פיזית לאדם זר. קוד התנהגותי שכיח שלא כתוב בשום מקום מנחה, לשבת במרחק מה מאחרים ולא ליזום שיחה, לשמור על קשר עין מינימלי, והכי פשוט לשקוע בטלפון הנייד. יחסי עבודה עסקיים כרוכים פעמים רבות בהתקשרות עם אנשים זרים, עליהם אנו נוטים לסמוך מתוקף המסגרת העסקית המשותפת.
מחקר שנערך על ידי שני מדעני ההתנהגות מאוניברסיטת שיקגו, ארה"ב, ניקולס אפלי וג'וליאנה שרדר, תחת הכותרת "לחפש בדידות זאת טעות" (Mistakenly Seeking Solitude, Epley & Schroder, 2014) מצאו שהתקשרות עם זרים בנסיעה לעבודה יכולה לשפר את הבריאות. בעוד מחקרים רבים קובעים כי קשר חברתי מגביר את האושר, רוב הקשרים מוגדרים כ"קשרים חזקים", כגון, מערכות יחסים עם משפחה או חברים קרובים. כלומר, האינטראקציות המשמעותיות ביותר שלנו בדרך כלל משלבות את האנשים הקרובים אלינו. אבל מדי פעם, אנו מתנסים בחוויה עמוקה – אולי אפילו טרנספורמטיבית – בקשר עם אדם זר לחלוטין.
החוקרים ערכו תשעה ניסויים, בשטח ובמעבדה, על מנת לבחון פרדוקס חברתי לכאורה: מדוע אנשים מפיקים תועלת רבה מקשר חברתי ובכל זאת מעדיפים להתנתק מזרים. המשתתפים היו נוסעי רכבת ואוטובוס שהתבקשו לדבר עם אדם זר, לשבת בבידוד, או לעשות את מה שהם בדרך כלל נוהגים לעשות, ואז מילאו סקר שמדד את ההשלכות בפועל של מעורבות חברתית מהמעגל הרחוק לעומת בידוד.
המשתתפים בניסויי השטח ובמעבדה, לא רק שלא העריכו נכונה את העניין שמגלים אחרים בהתחברות, אלא גם דיווחו על חוויות חיוביות יותר משמעותית גם מכך שפנו אליהם וגם מיזום שיחה עם אדם זר ביחס למשתתפים במצב הנתק.
אפלי מציין, "ההתקשרות בשיחה עם זרים ברכבת לא יכולה להביא אותן יתרונות ארוכי טווח, כמו קשרים עם חברים קרובים, עם זאת, הנוסעים ברכבת למרכז העיר שיקגו דיווחו על נסיעה חיובית יותר באופן משמעותי כאשר שוחחו עם אדם זר מאשר כאשר ישבו בנתק". ממצאי המחקר עולה שלמרות שהמשתתפים בניסוי דיווחו על יותר שמחה וחיוניות כשיזמו שיחה עם זרים, הם ציפו לתוצאה ההפוכה בדיוק, וניבאו חוויה חיובית יותר בבידוד, אשר מבטא אי הבנה עמוקה הקיימת לגבי ההשלכות הפסיכולוגיות של מעורבות חברתית.
אפלי מוסיף, "אי הבנה זו היא מצערת במיוחד עבור רווחתו הרצויה של אדם בהתחשב בעובדה שנסיעה בתחבורה הציבורית למקום העבודה מדווחת בעקביות כאחת החוויות הפחות נעימות בשגרת יומו של האדם הממוצע. ניסוי זה מרמז כי תרופת-נגד מפתיעה עבור חוויה הנתפסת כלא נעימה יכולה להימצא ממש בהישג המושב שליד. בני אדם הם חיות חברתיות. מי שלא מבין את ההשלכות של אינטראקציות חברתיות, לפחות בחלק מהמקרים, עשוי שלא להיות חברתי מספיק עבור רווחתו שלו".
אפלי ושרדר מסכמים את הניסוי כך: "בדרך כלל האמונה היא שלהיות מנומס כלפי מכרים רחוקים או זרים אקראיים מועילה בעיקר לאחרים. תוצאות הניסויים שלנו, לעומת זאת, מצטרפות לגוף מחקרי הולך וגדל שמראים תוצאות חיוביות של פרו-חברתיות עבור עצמך. בין אם אתה מוציא כסף על אחרים ולא רק על עצמך, מתנהג בצורה שוויונית ולא אנוכית, או מביע תודה לעומת בוז, נראה שפרו-חברתיות מועילה לא רק לאחרים אלא גם לעצמך. על כוכב שהופך צפוף יותר ויותר, אי הבנת היתרונות של מעורבות חברתית עשויה להיות בעייתית יותר ויותר. לפחות מבחינה זו, הנהנתן המבקש אושר והאידיאליסט המבקש דרך ארץ צריכים לבחור באותו נתיב".
מקור:
Mistakenly Seek Solitude – Nicholas Epley and Juliana Schroeder, 2014
תמונה: dreamstime
