האגודה האמריקנית למחקר עצם ומינרלים פרסמה מחקר חדש בראשית החודש ובו נמצא שילדים שצופים הרבה בטלוויזיה עלולים לסבול מעצם לא בריאה בשלב מאוחר יותר בחיים.
ימי החופש הגדול נותנים הזדמנות לילדים לצבור שעות של פעילות גופנית ותנועה על חשבון אותן שעות ישיבה בבית הספר, אלא שהמציאות מראה אחרת. בשל ריבוי המסכים השונים בחיינו, אלה מרתקים את תשומת לבם של הילדים ולכן על אף שאין בית ספר, הם ממשיכים לבלות זמן רב בישיבה.
עובדה ידועה היא שישיבה ממושכת, כגון, בזמן צפייה בטלוויזיה, קשורה לסיכון מוגבר למחלות קרדיו-מטבוליות. עם זאת, ההשפעות של צפייה בטלוויזיה במהלך שלבי מפתח של התפתחות בריאות השלד אינן ברורות.
במחקר שמנה 1181 משתתפים בגילאי 5, 8, 10, 14, 17, ו-20 שנים (48% בנות), נרשם דיווח עצמי של הורים על שעות צפייה/לשבוע של הילדים.
המשתתפים סווגו לאחד משלושה מסלולי צפייה בטלוויזיה (באמצעות ניתוח ברמה סמויה):
מופחת (באופן עקבי <14 שעות/בשבוע; 20.3%),
גבוה (בעקביות ≥14 שעות/בשבוע; 44.4%),
או מוגבר (יותר מ < 14 עד ≥14 שעות/בשבוע במהלך גיל ההתבגרות; 35.3%).
מודלים ליניאריים כלליים בדקו את הקשר בין מסלול הטלוויזיה המסוים ותכולת המינרלים בעצמות (BMC). אלה נמדדו בגיל 20 שנים באמצעות בדיקת צפיפות העצם.
לאחר התאמה של גובה, מסת הגוף, פעילות גופנית, צריכת הסידן, רמות ויטמין D בסרום, אלכוהול ועישון (כל המדדים נבדקו בגיל 20 שנה), מדד תכולת המינרלים בעצמות (BMC) אצל הבנים במסלול הצפייה המופחת היה גבוה יותר בכל גוף, ברגליים ובזרועות, בהשוואה לבנים במסלול הצפייה המוגבר. התוצאות היו דומות אצל הבנות.
המחקר הדגים שישיבה ממושכת לצורך צפייה בטלוויזיה במהלך הילדות וגיל ההתבגרות יכולה לחזות הפחתה בשיא מסת העצם בגיל 20 שנים.
השגת שיא אופטימלי של מסת העצם בילדות ובמהלך גיל ההתבגרות מהווה מגן מפני אוסטאופורוזיס מאוחר יותר בחיים, לכן מציאת פתרונות לצמצום זמן ישיבה אצל ילדים עשויה לשמור על בריאות עצמות השלד בטווח הארוך.
תמונה: dreamstime
מקורות:
Joanne A McVeigh et al., Longitudinal Trajectories of Television Watching Across Childhood and Adolescence Predict Bone Mass at Age 20 Years in the Raine Study, July 2016
