אנשים מדברים על "הפאשיה". הפופולריות של השימוש בשם התגברה במיוחד בשל העיסוי העצמי הנפוץ באמצעות גלילים ואביזרים אחרים לפני אימוני כושר, ביצועי ספורט או למטרת התאוששות ממאמץ גופני; בעולם הטיפול הידני והשיקום התפרסמו טכניקות רבות ב"אוריינטציה פאשיאלית"; "שחרור מיופאשיאלי" הפף לשם נרדף גנרי לתחושת ההטבה המיוחלת אחרי עיסוי עצמי או טיפול ממוקד פאשיה; הוזמנו למסע במסלולי "רכבות אנטומיות" שהסעירו את הדמיון; אסכולות מסוימות בעולם הכושר והתנועה התחילו לשלב "אימון פאשיאלי".
נוצר באזז אטרקטיבי. וגם בלבול גדול. נכון לעכשיו, "פאשיה" היא מטבע מכירות עם רייטינג גבוה, על אף שבפועל, זהו תחום חדש יחסית ועדיין אין לנו מספיק ידע מבוקר כדי לקבוע עקרונות ליישום.
האנשים שהעלו את המודעות לרקמה זו הם מעולם הטיפול הידני. אבל, מה לגבי תנועה וכושר? האם יש דרך מסוימת לאמן פאשיות, או האם זה בבחינת גימיק שיווקי ובפועל אנחנו עושים את זה בכל אימון ממילא? למשל, היפרטרופיה של שרירים היא דוגמה לאדפטציה פיזיולוגית המתרחשת אחרי מספר שבועות כתוצאה מהחלת עומס מכני באימוני התנגדות, ויש כמות רבה מאד של מידע שהצטבר עד כה בנושא. מנגד, אמנם רקמות חיבור יחודיות כגון, גידים ורצועות, סחוס מפרקי ועצמות זכו למחקר רב בהקשר של תנועה, כושר וספורט, אך עדיין יש מעט מאד מידע זמין לגבי ההסתגלות של פאשיות השריר לעומסים מכניים.
ציטוט יפה מאת המשורר והסופר האמריקני הנרי דייוויד תורו בן המאה ה19 מציע: "כאשר נעשית התקדמות אמיתית, אנחנו לומדים מחדש את מה שחשבנו שידענו קודם." סקרנות ורצון להבין מה חשוב לדעת על המערכת הפאשיאלית לגבי פעילות גופנית דירבנו אותי לקיים חקירה משל עצמי. וכך, אחרי שקראתי מחקרים רבים בנושא, הגעתי למסקנה שטענות מסוג "לאמן את הפאשיה", "להרוות את הפאשיה", "לעדן את הפאשיה" או "לחשל את הגוף הפאשיאלי" – אינן מצדיקות אימון ייעודי שכן רקמות חיבור היו ויהיו חלק במערכת התנועה וכך צריך להתייחס למורכבות הזו. באנטומיה האנושית שלנו לא ניתן לבודד מיופאשיות באימון אלא באמצעות השימוש במושגים כדימויים בתיק הכלים הדידקטי של מאמנים ומורים להמחשת רעיון תנועתי.
עם זאת, אני בהחלט חושבת שחובה לשלב ממצאים מעבודות שנעשו על רקמות חיבור רכות. במיוחד, השיבושים כתוצאה מחוסר תנועה/אורח חיים ישבני, השמנה, פציעות, קיבוע, והשינויים הכרוכים בהזדקנות. לבסס הבנה עמוקה של הממשק בין תאי שריר לבין המטריצה החוץ-תאית שלהם, יחידת השריר-גיד, הממשק בין גיד לעצם, כיצד עומסים מכניים משפיעים על הפיזיולוגיה של אלה, ואז לבסס תמונה תפקודית אדפטיבית של הגוף כולו בהשתתפות מערכות חשובות אחרות.
כאשר תום מאיירס (מפתח רעיון "רכבות האנטומיה") היה בארץ, השתתפתי בהרצאה ובסדנאות שקיים. ניגשתי אליו ואמרתי שלדעתי זו ממש טעות לקדם רעיון של "כושר פאשיאלי" בפני עצמו. כאשר שאל מדוע, עניתי שבעיניי זה שקול לשנים של התמקדות בשרירים, תוך התעלמות מרקמות חיבור, ושראוי יותר להתמקד בתרומה המשולבת של שרירים ורקמות חיבור לפעילות גופנית ומאמצים כך שיתבטאו ברציונל היישומי שמשמעותו, בסופו של דבר, שיפור של קיבולת, תפקודים, ומיומנויות מוטוריות.
לדוגמה, אלו הם עקרונות שיטת ה"פאשיאל פיטנס", כפי שמופיעים במאמר של שלייפ ומולר מ2012. מיד לאחריהן אציג את הערות שלי:
1. תנועת מתיחה מקדימה לכיוון הנגדי על פי עיקרון המתיחה-קיצור (countermovement) לשיפור הרתע האלסטי.
הערה: זוהי יכולת מכנית-עצבית של יחידת השריר-גיד, במיוחד ברגל התחתונה שכן, גיד אכילס אוגר אנרגיה אלסטית (elastic storage), לעומת גיד הפיקה שקשור למיקום (positional tendon). זוהי יכולת שממילא באה לידי ביטוי בריצה, קפיצות ודילוגים.
משיחה אישית עם ד"ר אדג'ו זורן, אחד החוקרים המובילים שעובד כבר שנים להוכיח הליכה אלסטית (Elastic Function of the Lumbar Fascia in Human Gait) באמצעות הפאשיה הלומברית, יקח לו עוד הרבה שנים להגיע לנוסחה המדויקת.
2. עקרון הנינג'ה (התמקדות בתנועה איכותית ללא מאמץ).
הערה: זוהי איכות עצבית-תפיסתית, המתקיימת בטאי צ'י, למשל.
3. שילוב של מתיחות איטיות ודינמיות.
הערה: זוהי איכות שרירית-עצבית-תפיסתית. על פי מחקרים, הגורמים שקובעים את גמישות שרירי השלד הם: ברמת השריר – התכונות הויסקואלסטיות, אזור חתך הרוחב, הפעילות החשמלית (EMG), ברמת המוח – סף הסבילות למתיחה. תירגול של מתיחות פסיביות ודינמיות כבר נמצא בשימוש נפוץ באימונים שונים.
4. שכלול פרופריוספטיבי (שיפור המודעות הגופנית על ידי חקירה קשובה של התנועה).
הערה: איכות עצבית-תפיסתית. מתקיימת באסכולות רבות של תנועה מודעת, כגון, Nia.
5. הרוויה מחודשת של פאשיה (באמצעות עיסוי עצמי עם אביזרים).
הערה: תחושת השחרור והשיפור בטווח התנועה נובע משינוי תיקסוטרופי קצר מועד במאפייני הרקמה (מעבר למצב נוזלי בעקבות חימום מקומי כתוצאה מהחיכוך), אך בעיקר המדובר באיפנון עצבי-תפיסתי לזמן קצר ללא השלכות ארוכות טווח.
***
עובדה מעניינת, בסקר השנתי שערך ה ACSM (הקולג' האמריקני לרפואת ספורט) לגבי מגמות הכושר ברחבי העולם לשנת 2019, שיטות "כושר פאשיאלי" אפילו לא מופיעות, למעט איזכור של עיסוי עצמי, שהוא גם עניין של זמן עד שההגדרה תשיל מעליה את המונח "מיופאשיאלי" באותו הקשר.
(Credit: Table 2, Thompson,2018)
מקורות:
Training principles for fascial connective tissues: scientific foundation and suggested practical applications. Schleip R, Müller DG., 2012
